ו-92 אחרים נ' דירות מגדל האופרה ניהול (1994) בע"מ

החלטה

לפני בקשת המשיבה לחייב את באי כוח המבקשים להמציא ייפויי כוח מאת המבקשים המייפים את כוחם להגיש את התביעה וכן בקשת המשיבה לחייב את המבקשים לשום את התביעה ולהשלים את האגרה בהתאם.

ייפויי הכוח

בכל הנוגע לייפויי הכוח, יש להבדיל בין שני עניינים. האחד, שהוא מהותי ונוגע ליחסים שבין המשיבה ולבין המבקשים ואשר המקום לברר אותו הנו בעת שמיעת התיק, והנוגע לצורך של המבקשים להוכיח קיומו של הרב הנדרש לצורך ביטול ההסכם עם המשיבה, במסגרת עילת הביטול המסתמכת על הוראות ההסכם המאפשרות ביטול כאמור בכפוף לרב מינימאלי שנקבע בהסכם לעניין זה. כאמור, עניין זה דינו להתברר במסגרת פרשת הראיות ולא כעת על הסף.

המשיבה עותרת לגבי העניין השני, היינו, בקיומם של ייפויי כוח מאת כל אחד מהמבקשים להגשת התביעה בשמם על ידי משרדו של עו"ד בלושטיין. עניין זה, הייתי מגדיר אותו כיותר טכני והנוגע יותר ליחסים שבין המבקשים ולבין באי כוחם וזאת על רקע העובדה, שחזקה על עו"ד שמגיש תביעה לבית המשפט בשם לקוחו, כי קיבל את הסכמתו לכך (בין בכתב ובין בע"פ).

זאת ועוד: למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע לכמות המבקשים שהגישו את ההמרצה. מדובר ב-33 מבקשים. אמנם, המבקשים ציינו בכותרת התביעה כי היא מוגשת על ידי מלכה שנהב ו-92 אחרים. איני יודע אם הדבר נבע מטעות שבהיסח הדעת או מסיבה אחרת, אולם אין מחלוקת כי לפי הרשימה שנזכרת בכותרת ההמרצה, רשומים בבירור 33 מבקשים כשליד המספר 93 רשום דירות. עובדה זו תומכת בכך שבכותרת נרשם 92 בטעות במקום 31. מכל מקום, המבקשים גם אכן תיקנו את הכותרת בעת הגשת התגובה לבקשה (ובהתאם אני מורה על תיקון כותרת ההמרצה ללא צורך בהגשת המרצה מתוקנת). גם אין מחלוקת כי המבקשים צירפו לתגובה הנ"ל מסמכים החתומים על ידי אותם 33 מבקשים בהם ייפו המבקשים את כוחה של נציגות הדיירים להצביע באסיפה הכללית של הדיירים על ביטול ההסכם עם המשיבה ועל הקמת חברת ניהול עצמאית חדשה.

אמנם, אין במסמכים אלה ייפוי כוח מפורש להגשת תביעה על ידי הנציגות או על ידי משרד בלושטיין כנגד המשיבה לביטול ההסכם. אמנם, גם בהחלטה שהתקבלה באסיפת הדיירים (פרוטוקול נספח ד' לתגובת המבקשים), אין החלטה על הגשת תביעה. אמנם, ייפוי הכוח נספח ה' לתגובת המבקשים, חתום על ידי מר גורדון ונציגי מפעלי גרוזה-קשפיצקי חברה להשקעות בע"מ בלבד, כשברישא לייפוי הכוח אמנם נרשם "..94 דיירי בנין ברחוב... לפי רשימה מצורפת, באמצעות מינוי של חברי ועד הדיירים הנבחר", כשלא צורפה הרשימה ואין כאמור כל מסמך החתום על ידי המבקשים המייפה כוחם של ועד הבית או של משרד בלושטיין להגיש תביעה לביטול ההסכם.

עם זאת, בנסיבות, קיומם של המסמכים הנ"ל (נספח ב') ותוכנם, כמו גם שאר המסמכים (נספחים ד' ו-ה'), גם אם כאמור אינם מושלמים, מחזקים את המסקנה שסביר להניח כי עו"ד בלושטיין הגיש את ההמרצה לבקשת כל אחד מהמבקשים ולא על דעת עצמו או על דעת מפעלי גרוזה-קשפיצקי חברה להשקעות בע"מ בלבד, דבר שלא יעלה על הדעת.

לסיכום - משהתעוררה הסוגיה ולמען הסדר הטוב, כמו גם עקב הנסיבות המיוחדות של העניין (היחסים מן העבר בין המשיבה ולבין מפעלי גרוזה-קשפיצקי חברה להשקעות בע"מ ויחסיהם היום) וכדי לסלק החשש שמא התביעה הוגשה רק בהסכמת ובידיעת המבקשת הנ"ל בלבד וללא הסכמת שאר המבקשים ועל רקע ההשפעה שבכל זאת ישנה לשאלת זהות וכמות המבקשים על לפחות אחת מעילות ההמרצה, ועל יסוד סמכותו של בית המשפט לפי תקנה 472 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, יתכבד נא עו"ד בלושטיין להעביר לבית המשפט עם עותק לבאי כוח המשיבה, ייפויי כוח כדין למשרדו להגשת התביעה דנא מאת כל אחד ואחד מהמבקשים וזאת תוך 60 יום מהיום.

האגרה

בכל הנוגע להשלמת האגרה, דין הבקשה להידחות. די לי לצורך מסקנה זו, כי הסעד המבוקש בהמרצת המבקשים הנו סעד הצהרתי וכי לפי תקנה 3 לתקנות בית המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, נקבע במפורש וללא סייג, כי צו הצהרתי הנו בין אותם העניינים אשר התקנות הנ"ל רואות בהם כבלתי ניתנים לביטוי בכסף ואשר סכום האגרה שישולם בגינו הנו סכום נקוב (תקנה 3(1)), כפי ששולם על ידי המבקשים ולא אחוז מסכום התביעה, כמקובל בתביעה כספית על סכום קצוב.

למעלה מן הדרוש, אציין כי אין להקיש בין מבחני ודיני הסמכות העניינית ולבין מבחני ודיני תשלום האגרה (שהנם טכניים בהרבה) ואשר מוסדרים בתקנות האגרות. לפיכך, גם אם כל סתירה בעיני בין העובדה שסמכות בית משפט זה לדון בתביעה שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי, נקבעה על יסוד הקביעה כי תביעת המשיבה ניתנת לשומה ולבין העובדה שתקנות האגרות מקטלגות את תביעת המבקשים כתביעה שלא ניתנת לביטוי בכסף, שכן כאמור, דיני הסמכות העניינית לחוד ותקנות האגרות לחוד.

עוד למעלה מן הדרוש אציין כי גם אם היה מקום לראות בתביעת המשיבה לבית המשפט המחוזי כניתנת לשומה לפי דיני הסמכות העניינית, אין זה בהכרח כי המסקנה צריכה להיות זהה ביחס לתביעת המבקשים. בעוד שעל תביעת המשיבה ניתן לכאורה לומר (כך לפחות סבר בית המשפט המחוזי ואני כשלעצמי איני נדרש להביע דעה על כך כאן), כי היא ניתנת לשומה לפי הסכומים שעתידה המשיבה לקבל בגין יתרת תקופת ההסכם, הרי שלעניין תביעת המבקשים, נדמה כי קשה להגיע למסקנה דומה.

ביטול ההסכם לא יחסוך למבקשים בהכרח את הסכום שהם היו אמורים לשלם למשיבה עד תם תקופת ההסכם, שהרי הם יהיו חייבים להמשיך ולנהל את הבניין ולהוציא את כל ההוצאות הדרושות לשם כך, או באמצעות חברה אחרת או באמצעות הנציגות. מי ערב לכך שהוצאות אלה יפחתו? גם אם כן (נניח תופחת עמלת הניהול), ברור שחישוב הסכום שיחסכו המבקשים כתוצאה מביטול ההסכם עם המשיבה, אם בכלל ניתן לעשותו בטרם עת, הנו סבוך ביותר. היעלה על הדעת כי יתנהל הליך שלם, הכרוך בחישוב סבוך ותיאורטי, לצורך קביעת האגרה?! ברור שלא. עובדה זו מחזקת את המסקנה, כי תביעת המבקשים "אינה ניתנת לשומה" או "אינה ניתנת לביטוי בכסף" במובן שיש להעניק לביטוי זה בהקשר של דיני האגרות.

סוף דבר

משהתקבלו עתירות המשיבה בחלקן, כל צד יישא בהוצאותיו.

בשולי הדברים, כולי תקווה כי מעתה והלאה יתרכזו הצדדים בתיק זה בנושאים המהותיים העומדים לדיון ולא יקדישו זמן כה רב לנושאים טכניים ושוליים, כשניתן היה לוותר על הכרעה בהם או להגיע להסכמות לגביהם. לו כך נהגו הצדדים, היו חוסכים מזמנם, מהוצאותיהם וגם חוסכים לבית המשפט את הצורך להקדיש זמן רב יחסית להכריע במחלוקות טכניות ושוליות יחסית בחשיבותן.

בנסיבות, כל צד יודיע לבית המשפט תוך 14 יום מקבלת החלטתי, כיצד מבוקש לדון בהמרצת הפתיחה. תז"פ 20.5.13.

ניתנה היום, כ' אייר תשע"ג, 30 אפריל 2013, בלשכתי. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: